למה קשה לנו לנהוג בחמלה?

כשזה אחד הדברים שהכי נחוצים בעולם שלנו?

אני חושבת שהסיבה העיקרית היא שאנחנו לא יודעים איך. סביר שרובנו לא למדנו את זה. לא בבית, ולא בבית הספר, ובטח לא במקום העבודה... וגם בלא מעט מערכות יחסים השיפוט והתחרותיות ומי צודק שולטים...

ראיתם פעם מה קורה לאנרגיה כששני גברים נכנסים לחדר? :) זה ממש אוטומטי ומיידי.

זאת חתיכת דרך לעבור מתחרות ושיפוטיות ומלחמות אגו, אל קבלה וחמלה ואהבה.

זה אפילו קצת מפחיד, כי- מה נעשה עם כל הרגשות והפגיעות הזאת...??

תרגולי חמלה עצמית יכולים להתוות את הדרך:

איך להיות בקבלה גם מול כאב וקושי,

איך להיות באהבה עצמית גם כשטעינו,

איך להיות בפגיעות מתוך עוצמה,

איך לעבוד בצורה נכונה עם כל הקולות הביקורתיים שבראש,

ולא, זה לא להלחליף כל מחשבה של "אני אפס" במחשבה "אני נהדר". זה לא כזה עובד...

וגם אם כן, כמה אפשר להיות בפייק איט? (מתוך הגישה של fake it till' you make it).

כשאנחנו לומדים לנהוג בחמלה אנחנו רוכשים מיומנות לחיים.

מיומנות לצלוח את אתגרי החיים מחוזקים יותר, נוכחים יותר וקרובים יותר לעצמנו ולאחרים.

אנחנו לומדים איך להיות בנוכחות גם מול כאב, להפחית מעוצמת הסבל שלנו והתגובות האוטומטיות ולהרגיש פחות בודדים בעולם.